תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה והגנה מטילים מספר 38, או תמ"א 38.
בכל רחבי הארץ ניתן לראות פיגומים חגיגיים ושלטים המבשרים על בוא התכנית.

לתמ"א 38 קדם תקן ישראלי מתחילת שנות ה-80, התקן לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה. התקן שחל על בנייה חדשה לא פתר את בעיית הבניינים הקיימים שנבנו לפני שנות ה-80. עלות חיזוק המבנים היתה גבוהה, ולדיירים פרטיים לא היה את הידע הנדרש. כך, בשנת 2005 ממשלת ישראל אישרה את התכנית שאנחנו מכירים היום.

במקום שהמדינה תשפץ כל מבנה, תבנה לכל דירה ממ"ד ועוד, היא פנתה לשוק הפרטי עם הצעה מפתה והציעה שכל יוזמה לשיפוץ בניין במסגרת התמ"א, תהיה מחויבת לחזק את יסודות הבניין, להוסיף לכל דירה ממ"ד ובתמורה לקבל זכויות בנייה לגובה. מכירת הדירות החדשות הפכה את הפרויקט לכדאי והניבה רווחים גדולים.

מהתפתחות שוק התמ"א אפשר לראות שקיים צורך לסטנדרט חדש. תחילה הוא חל על כל בנייה חדשה, ובהדרגה מתפתח ומתפשט למבנים קיימים.

הסטנדרט העכשווי הוא לתכנן את המבנה לפי עקרונות הבנייה הירוקה

צורך זה התעורר בעקבות ההתחממות הגלובלית שגורמת לעליית טמפרטורות ומפלס המים וכן לאסונות טבע.
בנייה ירוקה מבטיחה לצמצם את הזיהום, בעזרת הפחתה של שימוש בחשמל ודלקים בתהליך הבנייה, במהלך ולאחר שהמבנה מאוכלס.

שימוש בעקרונות בנייה ירוקה בפרויקטים של תמ"א 38 נותר מצומצם אך ניתן לראות מספר ערים חלוצות: חולון, בת ים והרצליה, המחייבות כל יוזמה בתקן הבנייה ירוקה. העבר מלמד שגם בפרויקטים של תמ"א 38 בשיטה של חיזוק ובנייה, עמידה בתקן לבנייה ירוקה, תהפוך בעתיד הקרוב לנורמה בישראל.

קצת היסטוריה:
המודעות לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה התעוררה רק בשנות ה-70 ולקח כ-10 שנים לחייב סטנדרט אחיד בכל בנייה חדשה. עם סיום מלחמת המפרץ, הבינה הממשלה שהמקלטים והמרתפים הציבוריים אינם נגישים מספיק. מציאות זו יצרה צורך לשפר את סטנדרט המיגון וכך החלו לחייב בניית ממ"דים (מרחב מוגן דירתי) בכל סוגי הבנייה החדשים. שני חיובים טריים אלו יצרו סטנדרט בנייה עבור כל סוגי הבנייה החדשה,
כך שכל בניין וכל דירה נבנו עם יסודות עמידים מפני רעידות אדמה ומרחב מוגן.